מה הן נשמות תועות?
דלתות נטרקות, ברזים נפתחים, אורות נדלקים מעצמם ולפעמים גם כריות מתעופפות.
נשמע כמו סרט בדיוני? אז זהו שלא!
יש אנשים שחווים הטרדות על בסיס יומי ע”י ישויות וליתר דיוק נשמות שעזבו את גופן.
מי אלו אותן נשמות תועות שמנסות לתקשר איתנו אך בעצם מפחידות אותנו למחץ?
נשמות אלו מתחלקות לשני סוגים, אלה שאינן משלימות עם העובדה שגופן הפיזי מת ומתנגדות להמשיך הלאה לעולם הרוחות ואלה שהיו מעורבות בפעילות פושעת בהיותן בחיים ובמקרה זה ההדרכה של אותה נשמה לא מאפשרת לה להמשיך הלאה.
הסוג הראשון מכונה ‘רוחות רפאים’. רוחות אלה מסרבות להשלים עם המוות הפיזי ולעיתים הן מציקות לאנשים הרוצים לחיות את חייהם בנחת ובשלווה בלי הפרעות מוזרות.
חשוב לומר שאין להן כוונה להזיק אבל הן כן מתוסכלות, מבולבלות ומיואשות לכן זה יכול להוציא מהן עוינות.
הרוחות התועות הן לכודות ואומללות וכל עוד הן לא מוכנות להמשיך הלאה במסלולן הן ימשיכו להישאר במישור של כדור הארץ.
הסוג השני הן אותן נשמות שבעודן בחיים פגעו בעצמן או באחרים. כאשר פשעי האדם חמורים במיוחד אנו נכנה אותו ‘רשע’. אך נשמה אינה רעה מטבעה אם כי היא יכולה לשאת תווית כזו בחייה.
בנקודה זו אנו יכולות להיכנס לשיח פילוסופי ואמונות שונות לגביי מה מקומה של אותה נשמה והאם היא נשלחת לגן עדן או גיהינום ואיך ניתן להאשים נשמה שלא הצליחה להתגבר על דחפים אלימים בגוף המארח אותה?
האם כל הנשמות מגיעות לאותו מקום?
לפי ספר טיבטי עתיק שנכתב לפני אלפי שנים נאמר שהנשמה נענשת על מעשיה הרעים בבידודה הרוחני. הכוונה שהיא נשלחת לטיהור ואז היא מצטרפת לשאר חברותיה בעולם הרוחות.
הנצרות גם הגיעה עם הגדרה דומה לנשמות שחטאו ‘קלות’ אך אותן נשמות שביצעו פשעים כבדים (כמו רצח או אונס)
נשלחות לגיהינום לצמיתות.
האם הגיהינום קיים כדי להפריד בין נשמות טובות לנשמות רעות?
גם כאן יש תאוריות רבות אך אני אבחר במילה שיקום. הנשמות לא עולות מעלה על מנת לסבול אלא על מנת לעבור בידוד ושיקום לאחר מעשיהם הנפשעים עלי האדמות. זו גישה שאני יותר מחוברת אליה באופן אישי.
אנשים שפגעו בבני אדם אחרים ייענשו בכך שיהפכו לקרבנות במחזור קארמי של עשיית צדק.
הקארמה עצמה אינה גורמת למעשים רעים או טובים, אלא היא התוצאה של מעשיו הטובים והרעים של אדם בחייו.
לנשמות מוענקים הזמן וההזדמנויות הדרושים לביצוע השינויים שיביאו לצמיחתן.
מקורות – מסע הנשמות מאת מייקל ניוטון 1994
